אנחנו עומדים מול אחד המבנים המזוהים ביותר עם ירושלים – כיפת הסלע. כיפת הזהב הנוצצת, שניצבת בלב הר הבית, היא לא מסגד אלא מקדש (קובה) שנבנה במאה השביעית לספירה, בין השנים 687–691, על ידי הח'ליף עבד אל-מלכ מבית אומיה. הגג המוזהב, שקוטרו כ-20 מטר, צופה ב-80 קילוגרם זהב טהור, ומתחתיו משתרעת כיפה פנימית מעוטרת בפסוקי קוראן ובעיטורים גאומטריים ששרדו מאות שנים. המבנה כולו בנוי על גבי תבנית מתומנת סימטרית, שמסמלת את השמיים והארץ, ומיקומו אינו מקרי – הוא חולש על העיר העתיקה כמחווה לאבן השתייה שמתחתיו, מקום קדוש לשלוש הדתות.
ומה באמת יש מתחת לכיפה? אבן השתייה – סלע טבעי ענק בגודל של 18 על 13.5 מטר, שעל פי המסורת המוסלמית ממנו עלה הנביא מוחמד לשמיים במסע הלילי (אל-אסראא ואל-מעראג'). על פי המסורת היהודית, זוהי אבן השתייה שממנה נברא העולם, והמקום בו עמד קודש הקודשים בבית המקדש. הסלע מוקף במחיצה דמוית כלוב עץ, אליה אסור להיכנס, אבל אפשר לראות אותו היטב מכל עבר. הכיפה עצמה אינה מבנה לתפילה המונית – היא קודש הקודשים המוסלמי, וסביבה פרושים אולמות תפילה. האמנות האיסלאמית בשיאה: פסיפסים צבעוניים, שיש משובץ באריחי קרמיקה כחולים וירוקים, וחלונות ויטראז' המטילים אור צבעוני על הרצפה.
הכניסה לכיפת הסלע אינה פתוחה לכלל המבקרים – היא מיועדת למוסלמים בלבד. אבל גם ממרפסת התצפית בהר הבית, או מטיול היקפי סביב המבנה, החוויה עוצרת נשימה. מומלץ להגיע מוקדם בבוקר, כשהזהב קולט את קרני השמש הראשונות ומאיר את כל העיר. טיול בירושלים לעולם אינו שלם בלי הצצה לכיפת הזהב – היא חלק בלתי נפרד מהנוף ומהנשמה של העיר. אסור לשכוח לבוש צנוע (כתפיים וברכיים מכוסות) ובדיקת שעות הביקור בהר הבית (פתוח לתפילות מוסלמיות, ולמבקרים בשעות מוגבלות). מה לעשות בסביבה? לשלב ביקור ברחבת הכותל המערבי, בשוק העיר העתיקה, ובמוזיאון לאמנות האסלאם.
