אין עוד קילומטר רבוע אחד בעולם עם צפיפות כזו של היסטוריה. הכניסה הקלאסית היא משער יפו: מטפסים על התצפית במגדל דוד, יורדים לרובע היהודי דרך הקארדו הרומי, ומגיעים לכותל המערבי — שבכל שעה ביממה נראה אחרת.
משם ממשיכים דרך הוויה דולורוזה לכנסיית הקבר, ואז הולכים לאיבוד (בכוונה) בשוק של הרובע המוסלמי: ריחות קפה עם הל, ערימות תבלינים, וכנאפה אצל יעקוב ובניו. ההליכה על החומות (מסלול שערים) נותנת זווית שרוב המבקרים מפספסים.
הטעות הנפוצה היא לנסות 'לגמור' את העיר העתיקה ביום אחד. עדיף לבחור שני רבעים, ללכת לאט, ולחזור שוב. ירושלים לא הולכת לשום מקום.
