גן לאומי ציפורי, השוכן בלב הגליל התחתון, הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים המרשימים בישראל. הוא משתרע על גבעה נישאת, ממנה נשקף נוף עוצר נשימה של עמק יזרעאל והרי הגליל. כאן נמצאו שרידי עיר יהודית-רומית-ביזנטית תוססת, שהתפרסמה בזכות מוסדות ציבור מפוארים, רחובות עמודים, בתי בד, בית מרחץ ופסיפסים צבעוניים. הביקור באתר מאפשר הצצה מרתקת לחיי היומיום בתקופת המשנה והתלמוד, אז ישבה כאן הסנהדרין.
גולת הכותרת של ציפורי היא ללא ספק פסיפס 'מונה ליזה של הגליל', המצוי בבית כנסת עתיק שהתגלה בחפירות. הפסיפס המתוארך למאה ה-5 לספירה מתאר דמויות, סמלים ואירועים, ובמרכזו דיוקן אישה יפהפייה שזכה לכינוי זה בזכות הבעת פניה המסתורית. הפסיפס עשוי אבני פסיפס זעירות ורבגווניות ומבטא רמה אמנותית גבוהה. לצדו, פסיפס 'הלוח השנה' מתאר את מזלות השמים ועונות השנה – שילוב מרתק של מסורת יהודית וסמלים פגאניים.
מערכת המים המרשימה של ציפורי מעידה על תחכום הנדסי רב. העיר נבנתה על גבעה נטולת מעיינות, ולכן הותקנו בה מפעלי מים מתוחכמים: אמת מים באורך 8 קילומטר שהובילה מים ממעיינות הר הקפיצה, ומערכת גדולה של בורות מים (אמת המים העירונית) שחצובים בסלע. בשיא גודלה, התגוררו בציפורי כ-30,000 תושבים, שהיה צורך לספק להם מים לא רק לשתייה, אלא גם לבית המרחץ המפואר. הביקור מנציח את המאמץ האנושי והטכנולוגי שהושקע בשגשוגה של עיר קדומה זו.
