אם אתם מחפשים חוויה שונה ונוגעת ללב בסיאם ריפ, המוזיאון למוקשים הוא מקום חובה. המוזיאון, שהוקם על ידי אייקי קו, ניצול מוקשים בעצמו, מציג אוסף אישי של מוקשים לא מפוצצים ותמונות קשות מהמלחמה. המקום קטן יחסית, אבל הסיפור האישי של מייסדו – שאיבד את רגלו בגיל 9 – הופך כל ביקור לחוויה עוצמתית. הטיול במוזיאון לוקח כשעה-שעתיים, אבל הזיכרון נשאר להרבה יותר זמן.
המוזיאון מחולק למספר חדרים, שבהם מוצגים עשרות סוגי מוקשים, רימונים וכלי נשק. לצדם תלויים שלטים עם הסברים באנגלית ובחמר, המספרים את ההשפעה ההרסנית של המוקשים על החברה הקמבודית. אחד החלקים המרגשים הוא הפינה המוקדשת לקורבנות – תמונות של אנשים שאיבדו גפיים, לצד סיפורים אישיים על הישרדות. המסר של המוזיאון ברור: מוקשים לא מבדילים בין חיילים לאזרחים, וההשפעה שלהם נמשכת עשרות שנים לאחר תום המלחמה.
הביקור במוזיאון הוא הזדמנות להבין את המורכבות של ההיסטוריה הקמבודית, מעבר למקדשי אנגקור. רבים מהמבקרים בסיאם ריפ לא מודעים לכך שהמדינה עדיין סובלת ממוקשים, ושצוותי ניקוי נוספים פועלים באזורים כפריים. המוזיאון הוא גם פרויקט חברתי – ההכנסות ממנו מממנות פעולות ניקוי שדות מוקשים ומסייעות לקורבנות. לכן, אם אתם שואלים מה לעשות בסיאם ריפ מעבר למקדשים, המוזיאון למוקשים הוא תשובה מצוינת – מקום חינוכי, מרגש וחשוב.
