כשהגענו לאכסניית פרנק צוקרמן בווילנה, הרגשנו שאנחנו עומדים בפתחו של פרק כואב בתולדות יהדות ליטא. המקום שוכן בלב יער פונאר, ובכניסה ניצב שלט שמספר על המחנה שהוקם על ידי הנאצים ב-1941. האכסניה קרויה על שם יהודי וילנה שנרצח בבורות הירי, והיא משמשת היום כאתר הנצחה, מחקר וחינוך. סביבנו שקט יער, אבל ההיסטוריה צועקת מכל פינה.
המסלול באתר מתחיל במוזיאון קטן אך עשיר במידע: מסמכים מקוריים, תמונות ועדויות ניצולים. למדנו על 'הקשר הבריטי' של פרנק צוקרמן – גבר יהודי-בריטי שנתפס באירופה והוצא להורג כאן. משם המשכנו בשביל המוביל אל בורות ההריגה. הדשא ירוק, אבל האדמה מתחת זוכרת: לפי ההערכות, כ-100,000 יהודים נורו כאן בחודשי הקיץ של 1941. ניצבו לפנינו אנדרטאות פשוטות ועוצמתיות, שהשתלבו בצמחייה המקומית.
בסוף הביקור טיפסנו על תצפית קטנה המשקיפה על היער. מפה נפרש נוף של שלווה – עצים עבותים, ציפורים, ורחש מים. קשה לדמיין שאתרים אלה היו זירת הפשע הנוראי בתולדות ליטא. אבל דווקא השקט הזה הופך את החוויה לעוצמתית יותר. למדנו שהאכסניה פועלת במתכונת של גן של זיכרון, עם סיורים מודרכים ופעילויות לנוער. זה מקום שמחבר בין עבר לעתיד, בין כאב להבנה.
