האלפים האוסטריים הם ההוכחה שלא צריך לטוס רחוק בשביל נופים עוצרי נשימה: שעתיים-שלוש מהנחיתה במינכן או בזלצבורג, ואנחנו כבר בין פסגות של שלושת אלפים מטר, אגמים בצבע טורקיז וכפרים עם מרפסות עץ עמוסות גרניום. אזור הזלצקאמרגוט, מזרחית לזלצבורג, הוא נקודת פתיחה מושלמת — והאלסטט, הכפר הקטן שצמוד בין ההר לאגם, הוא כנראה המקום המצולם ביותר באוסטריה, ובצדק. כדי ליהנות ממנו באמת מגיעים לפני תשע בבוקר או אחרי חמש, כשטיולי היום כבר התפזרו.
מי שמחפש הרים של ממש ממשיך לטירול: אינסברוק היא עיר אלפינית אמיתית, שבה רכבל הנורדקטה מטפס מהמרכז ההיסטורי לרכס בגובה 2,250 מטר תוך עשרים דקות. משם יוצאים למסלולי הליכה לכל רמה — משבילי פנורמה נוחים ועד טרקים רציניים בין צוקים. וחוויית הנהיגה הגדולה של אוסטריה היא כביש הגרוסגלוקנר: דרך אלפינית מתפתלת עם 36 פניות סיכה, שמטפסת אל מול ההר הגבוה במדינה (3,798 מטר) והקרחון שלמרגלותיו. הכביש פתוח רק ממאי עד תחילת נובמבר, ושווה לבדוק תחזית לפני שעולים.
החלק הכי טוב באלפים האוסטריים הוא שהכול עובד: רכבלים מסודרים, שבילים מסומנים בקפדנות, ובסוף כל מסלול מחכה בקתת הרים (היטה) שמגישה קייזרשמארן — פנקייק קרוע עם צימוקים ורסק תפוחים — ובירה קרה מול הנוף. בחורף האזור הופך לגן עדן של סקי, עם אתרים כמו צל אם זה וקיצביהל, ובקיץ האגמים מספיק חמימים לשחייה. זה יעד מצוין גם למשפחות: כמעט לכל פסגה אפשר לעלות ברכבל, כך שגם מי שלא צועד זוכה לנופים.
