מי שרוצה להבין את ירושלים האמיתית — לא זו של הגלויות — מתחיל בשוק מחנה יהודה. השוק פועל כאן עוד מסוף התקופה העות'מאנית, ובין שתי הסמטאות הראשיות, רחוב מחנה יהודה הפתוח ורחוב עץ החיים המקורה, דחוסים מאות דוכנים: הרים של רימונים, חצילים על האש, מאפיות מרוקאיות, חנויות תבלינים שמריחים אותן משלושה רחובות, וצעקות המוכרים שהן פסקול בפני עצמו.
החוכמה היא לבוא רעבים. מתחילים בקובה חמוסטה במרקיה ותיקה, ממשיכים לחלבי ירושלמית, ומסיימים במאפה שמרים שעוד חם מהתנור. ביום שישי לפני כניסת השבת השוק מגיע לשיא של צפיפות ואנרגיה — חוויה בפני עצמה, אבל לא לבעלי עצבים חלשים.
ואז, כשיורד הערב והדוכנים נסגרים, השוק מחליף זהות: התריסים המצוירים נסגרים, הברים והמסעדות נפתחים, וצעירי העיר משתלטים על הסמטאות. מי שמכיר את השוק רק מהבוקר חייב לחזור בלילה — זה כמעט מקום אחר.
