בודפשט היא בעצם שתי ערים שהדנובה מפרידה ביניהן: בודה הגבעית וההיסטורית בגדה המערבית, ופשט השטוחה והתוססת בגדה המזרחית. על גבעת המצודה בבודה מחכים ארמון המלוכה, כנסיית מתיאש עם גג הרעפים הצבעוני, ומצודת הדייגים — מרפסת אבן לבנה שממנה נשקף הנוף המפורסם ביותר בעיר: בניין הפרלמנט הניאו-גותי האדיר על גדת הנהר. בערב שווה לחזור לגדה כשהכול מואר ומשתקף במים, או פשוט לחצות ברגל את גשר השלשלאות.
מה שבאמת מייחד את בודפשט הוא תרבות המרחצאות: העיר יושבת על מאות מעיינות חמים, וההונגרים מתייחסים לטבילה כדרך חיים. סצ'ני שבפארק העירוני הוא מתחם המרחצאות הגדול באירופה — בריכות חיצוניות מהבילות בצהוב-ארמון, שבהן מקומיים משחקים שח במים גם כשקר בחוץ. גלרט, בבניין אר-נובו מפואר, היא האלטרנטיבה האלגנטית. ובערב עוברים לצד אחר של העיר: ברי החורבה של הרובע היהודי, ובראשם סימפלה קרט — בניין נטוש שהפך לבר ענקי מלא גרוטאות, צמחייה ואווירה שאין בשום מקום אחר.
גם הבטן יוצאת מרוצה: גולאש אמיתי (שבהונגריה הוא דווקא מרק), לאנגוש — בצק מטוגן עם שמנת וגבינה — ועוגת קירטשקלאץ' מתוקה מהדוכנים. בשוק המרכזי הגדול, היכל ברזל וזכוכית משנת 1897, קונים פפריקה ונקניקים בקומת הקרקע ואוכלים אוכל רחוב בקומה העליונה. ומי שנשאר יום נוסף קופץ ברכבת פרברים לסנטנדרה, עיירת אמנים צבעונית על הדנובה, חצי שעה מהעיר — סיום מושלם לחופשה שמפתיעה כמה הרבה היא נותנת על כל פורינט.
