מפליגים מסנטה קרוז כשעתיים, ורגע לפני שעגנה בסמוך לחוף, כבר רואים אותם – להקות עצומות של פריגטות חומקות מעל הגלים. האי צפון סיימור, שנוצר מהתרוממות געשית, מציע נוף שטוח יחסית של צמחיית שיחים נמוכים וקקטוסי אופונטיה, אבל הגיבורים האמיתיים כאן הם בעלי הכנף. זהו אחד המקומות הבודדים בעולם שבהם אפשר להתקרב במטרים ספורים אל מושבות הקינון של עופות ים נדירים, בלי גדרות או תערוכות – רק טבע במלוא עוצמתו.
מרגע שעולים על השביל המסומן, מתחיל מסע חושים: הנקישות של מקורי הפריגטות, הרשרוש של נוצות כחולות-רגליים, והמבטים הסקרניים של אטלפיים כחולי-רגל שצועדים על החול כאילו הם הבעלים של האי. השביל מתפתל בין שיחי קורדיה נמוכים, ומדי כמה צעדים חוצים את הדרך צבי ים צעירים שבוקעים מביציהם (תלוי בעונה). הקינון מתרכז בשטח מוגדר, אך השמירה על מרחק מינימלי מאפשרת לצלם תקריבים בלי להפריע – המצלמה כמעט נוגעת במקור של נקבת סולה כחולת-רגל המחממת את ביציה.
בקצה השביל נגלה מחזה מרהיב: להקת פריגטות זכרים המנפחים את שק הגרון האדום שלהם כדי למשוך נקבות, בעוד הסולות הכחולות-רגליים מבצעות את ריקוד החיזור המפורסם – הרמת רגל כחולה אחת ואז השנייה, בצעד כמעט קומי. ואם ברגליים עסקינן, תסתכלו למטה – לפעמים ממש על השביל מונחות ביצים של אטלפים חומים-רגליים שפשוט לא זזים. הרגע הזה, שבו הדממה נשברת רק בנפנוף כנפיים, הוא התגלמות הפרא הגלפגוסי – טבע נדיר שאין דומה לו בשום מקום אחר על פני כדור הארץ.
