נסענו לאורך כביש נופי ברמות מנשה, עד שהגענו לשילוט המפתיע של חורשת עופר. כבר מהכניסה החנינו את הרכב תחת צל צפוף של אלון תבור ואלה ארצישראלית — עצים שגילם נמדד במאות שנים. האוויר היה מלא בריח של עלים יבשים וציפורים, והרגשנו שאנחנו בתוך יער קסום.
מהחנייה יצאנו למסלול מעגלי קצר שמקיף את החורשה. השביל סלול היטב ומסומן, מתאים לכל המשפחה. עברנו בין גזעים עבים, עצרנו להסתכל על שקעי מים קטנים בגזעי האלונים, ואפילו זיהינו שיחי שיזף ורוזמרין בר. הדרך מתפתלת בנחת, עם פינות חמד מוצלות מושלמות להפסקה.
למי שמחפש פעילות, יש פה שולחנות פיקניק וספסלים פזורים בין העצים. הבאנו איתנו קפה ותמרים, וישבנו מתחת לאלה רחבת נוף שהציצה אל עבר הכרמל. הילדים רצו חופשי וטיפסו על ענפים נמוכים (בזהירות!), ואנחנו פשוט נשמנו אוויר כפרי. חורשת עופר היא תזכורת כמה הטבע בארץ יכול להיות מופלא כשמשמרים אותו.
